מהו פטריגיום?
אחת הדרכים שבהן גופנו מגן על העיניים העדינות שלנו מפני פגיעה היא באמצעות לחמית העין (conjunctiva): רקמת רירית דקה ושקופה, מעין "קרום", העוטפת את גלגל העין, מפרישה חומרים מזינים ומעניקה ללובן העין מסך של הגנה מפני העולם שבחוץ. לעתים מתפתח על הלחמית והקרנית גידול שפיר (לא סרטני), שגורם לה להיות עבה יותר. הוא מכיל צבר של כלי דם (ולכן נראה כקרום אדמדם-לבנבן המכסה את לובן העין), מתחיל בדרך כלל בצד שלכיוון האף, ומפתח צורה של משולש או טרפז. בשל צורתו הוענק לו השם הרפואי "פטריגיום" (Pterygium), שמשמעותו ביווונית "כנף קטנה ". לעתים מכנים אותו גם "נחש העין", ומשום שהוא נוטה לעתים להמשיך ולגדול, הוא מוכר גם בשם "חילזון העין".
מהם הגורמים להופעת פטריגיום?
הסיבה להופעת הפטריגיום עדיין לא ברורה דיה, אולם הנסיון הקליני מלמד כי גורם סיכון העיקרי הוא חשיפה לקרני שמש (קרני UV). הפטריגיום נפוץ יותר בגיל המתקדם, שכיח יותר אצל גברים מנשים (פי 2), ומתרחש בעיקר באזורים של אקלים חם ויבש, ובנוכחות רוח, חול או אבק.
מהם התסמינים של פטריגיום?
פטריגיום יכול להיות "רדום" ושקט, ולהישאר במשך תקופה ממושכת באותו גודל – בלי שיפריע כלל מבחינה אסתטית או רפואית, אולם הוא עלול להיות גם אגרסיבי יותר, ולהתפשט על פני הקרנית במהירות יחסית. בשלבים הראשונים, פטריגיום גורם לאודם עייני. בהמשך, הוא עלול לגרום לגירוי עייני, להפרשה מוגברת של דמעות ("דמעת"), לתחושת יובש, עקצוץ והרגשה של גוף זר בעין. פטריגיום שהולך וגדל עלול לגרום לפגיעה בראייה, משום שהוא מעוות את צורת הקרנית, ובמקרים קיצוניים יכול גם לערב את ציר הראיה.
מהם הטיפולים בפטריגיום?
הטיפול הראשוני בפטריגיום נועד להקל על הסימפטומים, והוא כולל הזלפה של "דמעות מלאכותיות" (שניתן להשיג בכל בית מרקחת), ובמקרים קשים גם טיפות נוגדות דלקת המכילות סטרואידים. אולם אם קצב התקדמות הפטריגיום מהיר ועלול לפגוע בראיה, כאשר הוא מהווה הפרעה אסתטית משמעותית או במצב שהוא גורם לאי-נוחות משמעותית – בדרך כלל מופנה המטופל לביצוע ניתוח קצר להסרתו, המתבצע בהרדמה מקומית. לפני קבלת החלטה על ביצוע ניתוח, חשוב להתייעץ עם רופא עיניים , ולדון יחד איתו בסוגי הטיפולים השונים, היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם, ומידת התאמתו של המטופל לניתוח.
הכנה לניתוח הסרת פטריגיום
- לקראת הניתוח יש לבצע בדיקה אצל רופא עיניים, שבמהלכה ישתמש הרופא במכשיר בשם "מנורת סדק" ( slit-lamp ; מנורה הכוללת מיקרוסקופ ופנס רב עוצמה) כדי להביט אל תוך עיניו של המטופל, ולאשש את האבחנה. מנורת הסדק מאפשרת לרופא למדוד במדוייק את גובהו ורוחבו של הפטריגיום. במקרה שהוא קטן ואינו דורש ניתוח, מומלץ לשוב לביקורת אצל רופא העיניים כעבור מספר חודשים, כדי שימדוד את גודלו שוב – וכך יוכל לראות אם הוא מתקדם וגדל.
- יש להתייעץ עם הרופא המטפל האם יש צורך להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין) והאם יש צורך בטיפול מחליף.
- במצבים של טיפול תרופתי כרוני – יש להתייעץ עם הרופא המנתח האם יש צורך בהפסקת הטיפול.
- טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי.
איך מתבצע ניתוח הסרת פטריגיום?
ניתוח להסרת פטרגיום נחשב לפרוצדורה בעלת שיעור הצלחה גבוה. אחרי שטיפות העיניים המאלחשות החלו לפעול את פעולתן – מביט רופא העיניים המנתח בעין מבעד למיקרוסקופ ובוחן אותה לעומק. לאחר ביצוע זריקת הרדמה מוקמית, מקלף המנתח בעדינות את רקמת הפטריגיום מהלחמית ומהקרנית, ומפריד אותה בדייקנות מרקמת העין. אחרי שהרקמה הופרדה, מסיר אותה הרופא מן העין. קיימות כמה שיטות, שמשתמשים בהן מייד לאחר הסרת הפטריגיום, במטרה למנוע את צמיחתו החוזרת. טכניקות אלו כוללות השתלת שתל לחמית ושימוש בחומרים מדכאי צמיחה.
באיזו הרדמה מתבצע ניתוח הסרת פטריגיום?
ניתוח להסרת פטריגיום מתבצע בהרדמה מקומית ובאשפוז יום.
סיכונים אפשריים בניתוח הסרת פטרגיום
ניתוח להסרת פטרגיום נחשב לניתוח בטוח לחולה ועם אחוז מינימלי של סיבוכים. חרף זאת, ככל פעולה כירורגית, הוא טומן בחובו כמה סיכונים, שחשוב מאוד להיות מודעים אליהם, טרם קבלת החלטה על ביצועו. הסיכון המרכזי שכרוך בפרוצדורה הוא חזרה של הפטריגיום. על פי הספרות הרפואית, בשימוש בטכניקות הניתוחיות המתקדמות הבעיה נוטה לחזור בפחות מ-10% מהמקרים, והיא עלולה לדרוש ניתוח חוזר. סיבוכים ניתוחיים אפשריים כוללים דימום, , שריטה בקרנית, פגיעה בשריר העין, עיכוב בהחלמה וזיהום. לאחר הניתוח צפוי חוסר נוחות ולעיתים כאב בעין, ולעיתים דמעת וצריבה. תחושות אלה עוברות תוך מספר ימים. ישנו אודם עייני שחולף תוך מספר שבועות. לאחר הניתוח המטופל נוטל טיפות נוגדות זיהום ונוגדות דלקת למשך מספר שבועות.
