מהן בלוטות יותרת התריס?
בלוטות יותרת התריס (פאראתירואיד או Parathyroid, בשפה המקצועית) הן ארבע בלוטות קטנות בגודל אפונה הצמודות לבלוטת התריס בצוואר מצידה האחורי. בלוטות הפאראתירואיד מפרישות את הורמון הפאראתירואיד PTH, שיש לו תפקיד חשוב בוויסות רמת הסידן בגוף. הסידן הוא המינרל השכיח ביותר בגופנו: 99% ממנו נמצא בשלד, והוא זה שמעניק לו חוזק, ומאפשר לנו לעמוד ישר, ללכת, לרוץ ולקפוץ. הסידן הוא גם החומר הקשיח והחזק של השיניים, ונוסף על כך ניתן למצוא אותו בדם ובנוזלי גוף אחרים, שם הוא מאזן את ההתכווצות ואת ההרפיה של השרירים, ומעורב בתהליכים אחרים, כמו קרישת דם ופעילות תקינה של העצבים והלב. כאשר חלה ירידה ברמת הסידן בגוף חשים זאת קולטנים כימיים המצויים בבלוטה המשחררים את ההורמון. הבלוטות מצוידות בחיישן, המודד כל הזמן את רמת הסידן בדם. תפקוד תקין של מערכות הגוף מחייב רמת סידן בגבולות צרים ומוגדרים, שבין 8.5 ל-10.4 מיליגרם לדציליטר. ברגע שהחיישן מזהה ירידה ברמת הסידן, הבלוטה מתחילה להפריש את הורמון הפרא-תירואיד (PTH).ההורמון, בדרכו, גורם למאגרי הסידן בגופנו לשחרר סידן לדם. ברגע שהסידן מגיע לרמה תקינה בדם, מפסיקה הבלוטה להפריש את ההורמון.
מהי המשמעות של פגיעה בבלוטות יותרת התריס?
כאשר פעולת בלוטות יותרת התריס משתבשת, אזי כל מנגנון ויסות רמת הסידן בדם משתבש. אם לא מטפלים בבעיה, יכולות להיות לכך השלכות קשות. כך, למשל, עלייה בתפקוד הבלוטות עלולה להאיץ תהליך של אוסטיאופורוזיס (במהלכו העצמות מתרוקנות מסידן, נחלשות ומאבדות מצפיפותן, מופיעים כאבים בעצמות ועולה הסיכון לשברים). שיבוש בפעילות הבלוטות עלולה לגרום גם להתפתחות של אבנים בדרכי השתן, דלקות בלבלב, יתר לחץ דם ואפילו הפרעות מסכנות חיים בתפקוד הלב. כמו כן, כתוצאה מעליית רמת הסידן בדם, מופיעה חולשה כללית, עייפות עד כדי חוסר רצון ויכולת לקום בבוקר, ובשלבים קיצוניים אפילו בלבול. שכיחות בעיות בבלוטת יותרת התריס היא אחד מכל 200 אנשים, מעל גיל 50 , כשהבעיה שכיחה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, ביחס של אחד ל-3.
קיימים שלושה מצבים של תפקוד לקוי של בלוטת יותרת התריס: פעילות יתר של הבלוטה, תת-פעילות של הבלוטה והפרעות בחיישן שלה. פעילות יתר של הבלוטה היא הנפוצה ביותר מבין השלושה, ויכולה להתבטא באחד משלושה מצבים: אדנומה – גידול שפיר המפריש עודף של PTH; היפרפלזיה – הגדלה של כל 4 הבלוטות, שכולן מפרישות עודף PTH; פעילות-יתר משנית – מופיעה אצל חולים שסובלים מאי ספיקת כליות או מחוסר בוויטמין D. במצבים קלים של תפקוד-יתר ובמצבי תת-תפקוד בדרך כלל ניתן להסתפק בטיפול תרופתי ובמעקב צמוד של אנדוקרינולוג (רופא המומחה בהורמונים והשפעתם על הגוף). במקרה של גידולים ממאירים (סרטניים) ושל פעילות יתר – בדרך כלל נדרש ניתוח להסרת הבלוטה בשלמותה או באופן חלקי.
הכנה לניתוח כריתת בלוטות יותרת התריס
- לקראת הניתוח יש לבצע מיפוי ססטמיבי של בלוטות יותר התריס וכן הדמיית אולטרסאונד שלהן
- יש לבצע בדיקות דם, כולל ספירת דם, כימיה, אלקטרוליטים ותפקודי קרישה
- מטופלים מעל גיל 40 או עם מחלות רקע נדרשים לעתים לבצע בדיקת א.ק.ג. וצילום חזה, בהתאם להוראות המנתח
- מטופלים עם מחלות נילוות נדרשים לייעוץ של רופא מומחה בתחום (כמו קרדיולוג רופא פנימאי או רופא ריאות) טרם הניתוח
- יש להתייעץ עם הרופא המטפל האם יש צורך להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין) והאם יש צורך בטיפול מחליף
- במצבים של טיפול תרופתי כרוני – יש להתייעץ עם הרופא המנתח האם יש צורך בהפסקת הטיפול
- ביום הניתוח עצמו יש להיות בצום מוחלט, כולל מים, החל מ-6 שעות לפני תחילתו. טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי, ומומלץ להימנע מלעיסת מסטיק ומעישון (או לחילופין, להפחית את מספר הסיגריות, ככל שניתן)
איך מתבצע ניתוח לכריתת בלוטת יותרת התריס
ניתוח לכריתת בלוטת יותרת התריס (הנקרא Parathyroidectomy בז'רגון המקצועי) דרש בעבר בחתך רחב בצוואר (של כ-10 ס"מ) כדי לחשוף את 4 הבלוטות. כיום מדובר בניתוח הרבה פחות פולשני והרבה יותר קטן, בזכות שילוב של בדיקת מיפוי הנקראת Sestamibi scan, המאפשרת למנתח, יחד עם בדיקת אולטרסאונד – לזהות בדיוק את הבלוטה החולה. הזיהוי המדויק מאפשר, במרבית המקרים, לערוך ניתוח מינימלי (זעיר פולשני), שבו מבצעים חתך קטן בצוואר של 3-4 ס"מ בדיוק מעל הבלוטה החולה, מסירים אותה ותופרים את החתך. כל התהליך אורך פחות משעה (לעומת 3-4 שעות בשיטה הישנה). ע"י ביצוע בדיקת דם, הנקראת " PTH תוך ניתוחי" ניתן לדעת כבר במהלך הניתוח אם אכן הוצאה הבלוטה החולה. או אז – תרד רמת ה-PTHבדם ביותר מ 50%. אם לא – ממשיך המנתח לחפש את הבלוטות החולות, ובעצם, חוזר לשיטת הניתוח הישנה של חיפוש הבלוטה הבעייתית תוך כדי הניתוח.
כיום באסותא, ולראשונה בישראל, החלנו להשתמש במכשיר FLUOBEAM שעוזר בזיהוי בלוטות הפרתירואיד ומקל על שימורן. פרופ' חפץ השתמש במכשור זה מעל 200 חולים ובהצלחה יתרה.
כריתת בלוטת יותר התריס ללא חתך חיצוני
עוד משנת 2017 החל פרופ' חפץ לבצע ניתוחי פרתירואיד ללא חתך צווארי. הגישה תוארה ב 2016 דרך השפה התחתונה ועד היום נותחו בגישה זו מעל 200 חולים עם מחלות תירואיד ופרתרואיד בהצלחה רבה. המרכז שלנו מהמובילים בעולם בתחום זה והסיכונים הניתוחיים, במיוחד פגיעה בעצב המעצבב את מיתר הקול- זהים לניתוח בגישה הישנה. יש לציין כי הגישה אינה מתאימה לכל חולה ויש לבדוק את מבנה הצוואר, הפתולוגיה ו US איכותי של הצוואר לפני החלטה על אפשרות לביצוע ניתוח זה.
סיכונים אפשריים בניתוח בלוטת יותרת התריס
ככל פעולה כירורגית פולשנית, גם ניתוח לכריתת בלוטת יותרת התריס איננו חף מסיכונים ומסיבוכים, הכוללים פגיעה באיברים סמוכים, בעיקר בלוטת התריס; דימום באיזור הניתוח ופגיעה עצבית. סיבוכים מאוחרים יותר הספציפיים לניתוח זה כוללים: חסימת דרכי אויר כתוצאה מדימום מקומי הלוחץ על דרכי האוויר (סכנה נדירה המצריכה ניתוח דחוף); צרידות זמנית (שכיח מאוד אך הפיך במהלך ימים אחדים לאחר הניתוח), צרידות בלתי הפיכה כתוצאה מפגיעה בעצב מיתרי הקול (1-2%). סיבוך נוסף הוא היפוקלצמיה (ירידת רמת הסידן בדם) המתרחש בכ-25% מהמקרים, נמשך ימים עד שבועות ומצריך טיפול בתוספי סידן. רק בקרב 1-2% מהמנותחים יש צורך בטיפול בתוספי סידן מעבר לחצי שנה לאחר הניתוח.
