מהי בלוטת הרוק הפרוטיס?
בלוטת הפרוטיס PAROTIS היא בלוטת הרוק הגדולה ביותר, והיא מסייעת בתהליך העיכול הראשוני של המזון. הרוק שמפרישה הבלוטה מכיל אנזים הנקרא "עמילאז" או "פטיאלין" (ptyalin). אנזים זה מסייע בפירוק העמילן המצוי, בין היתר, בתפוחי אדמה ובקמח לבן. הפרוטיס מצויה בקדמת ומתחת לאוזן ומוכרת כבלוטה שמתנפחת במחלת החזרת. עצב הפנים עובר דרכה, ועובדה זו הופכת את כריתתה לפרוצדורה המחייבת מיומנות גבוהה במיוחד, כדי להימנע מפגיעה באותו עצב.
מתי נדרש ניתוח כריתת בלוטת הפרוטיס?
כריתת בלוטת הפרוטיס מתבצעת במקרים של אבחון גידול בבלוטה, דלקות חוזרות ונשנות בה, או התפתחות של אבנים בבלוטת הרוק. מרבית גידולי בלוטת הפרוטיס (כ-80%) הם שפירים ורק כחמישית מהם הם ממאירים (סרטניים). יחד עם זאת, חשוב לדעת כי גידולי הבלוטה הם השכיחים ביותר מבין כל סוגי הגידולים בבלוטות הרוק. הגידול השכיח ביותר בבלוטה הוא מסוג אדנומה פלאומורפית (pleomorphic adenoma). זהו גידול הנוטה לגדול עם הזמן עד למימדים גדולים ביותר, אולם מכיוון שהוא אינו גורם לכאב או אי-נוחות – האבחנה מתבצעת לרוב עקב הופעת גוש באזור הקדמי לאוזן או מתחתיה . מיעוט החולים סובלים מקהות תחושה ומצניחה של צד אחד של הפנים ("פציאליס" או facial paralysis) עקב גידולים ממאירים שגרמו לחולשת העצבים הרלבנטיים. ההתוויה העיקרית לניתוח היא גילוי של גידול ממאיר או שפיר בבלוטה. ישנן שתי סיבות מרכזיות לכך שגם גידולים שפירים מהווים אינדיקציה לניתוח: ראשית, בדיקת הניקור עלולה "לפספס" גידול סרטני – ולהצביע עליו, בטעות, כעל גידול שפיר. שנית, אדנומה פלאומורפית היא מחלה שנוטה להתמרה סרטנית אגרסיבית במיוחד (התמרה היא תהליך שבו תא תקין הופך לתא סרטני). כיום, שכיח פחות לבצע ניתוח לכריתת הבלוטה במקרים של אבני רוק או דלקות חוזרות ונשנות. באבני רוק בדרך כלל מטפלים בפרוצדורה אנדוסקופית (זעיר-פולשנית) באמצעות סיב אופטי או על ידי ריסוק בגלי קול, ובדלקות חוזרות מנסים במרבית המקרים טיפול תרופתי שמרני. יחד עם זאת, מצבים חריפים ואקוטיים של אבני רוק או דלקות חוזרות בהחלט יכולים להוות הוריה לניתוח.
איך מאבחנים גידול בבלוטת הפרוטיס?
אבחנת הגידול נעשית באמצעות ניקור עם מחט עדינה (בדרך כלל תחת הכוונת אולטראסאונד). חשוב לציין שהניקור אינו חד משמעי בגידולי בלוטות הרוק, ועלול להניב תוצאה שגויה (false negative), שתצביע על כך שהגידול הוא שפיר, בעוד שבפועל הוא ממאיר (סרטני). בנוסף, ניקור עלול שלא לתת מספיק מידע על אופיו של הגידול (עד כמה הוא אלים, למשל). לפיכך, נערכות לקראת הניתוח גם בדיקות דימות, הכוללות בדרך כלל: CT (טומוגרפיה ממוחשבת) של הצוואר; MRI (הדמיית תהודה מגנטית) של חלל הפה; ולעתים גם PET Scan (דימות באמצעות פוזיטרונים), שמטרתו לוודא כי אין התפשטות של גרורות לאיברים מרוחקים. יש לציין כי ברוב המקרים אין אינדיקציה לאמצעי הדמיה לפני הניתוח ורק אם יש חשש בבדיקה הגופנית לגידול אגרסיבי יותר- אז יש צורך בבדיקות הנ"ל.
הכנה לניתוח כריתת הפרוטיס
- לקראת הניתוח יש לבצע בדיקות דם, כולל ספירת דם, כימיה, אלקטרוליטים ותפקודי קרישה
- מטופלים מעל גיל 40 או עם מחלות רקע נדרשים לעתים לבצע בדיקת א.ק.ג. וצילום חזה, בהתאם להוראות המנתח
- מטופלים עם מחלות נילוות נדרשים לייעוץ של רופא מומחה בתחום (כמו קרדיולוג רופא פנימאי או רופא ריאות) טרם הניתוח
- יש להתייעץ עם הרופא המטפל האם יש צורך להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין) והאם יש צורך בטיפול מחליף
- במצבים של טיפול תרופתי כרוני – יש להתייעץ עם הרופא המנתח האם יש צורך בהפסקת הטיפול
- ביום הניתוח עצמו יש להיות בצום מוחלט, כולל מים, החל מ-6 שעות לפני תחילתו. טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי, ומומלץ להימנע מלעיסת מסטיק ומעישון (או לחילופין, להפחית את מספר הסיגריות, ככל שניתן)
איך מתבצע ניתוח לכריתת בלוטת הרוק?
ניתוח לכריתת בלוטת הרוק מתבצע בידי רופא אף אוזן גרון, המומחה בניתוחי ראש-צוואר. לאחר שההרדמה החלה לפעול מחובר החולה למוניטור עצב הפנים. ניטור זה של העצב הינו כלי תומך בלבד ואסור שהניתוח יתבסס עליו. לאחר מכן מבוצע חתך לא גדול בפנים, המזכיר חתך של מתיחת פנים, וצפוי להתמזג עם קפלי העור (כדי להגיע לתוצאה האסתטית הטובה ביותר).
ניתן לבצע חתכים קטנים יותר- כל זאת בהתאם לגודל הגידול ומיקומו וזה תואר ע"י פרופ' חפץ במאמר בספרות המקצועית העולמית.
לאחר ביצוע החתך מזהה המנתח את עצב הפנים – במטרה להקטין ככל הניתן את הסיכון לפגיעה בו במהלך הפרוצדורה. אחרי זיהוי העצב, כורת המנתח את הגידול, יחד עם הרקמה שסביבו, תוך שהוא מקפיד הקפדה יתרה על שלמותו של עצב הפנים. כישלון בכריתה מלאה של הגידול מעלה לאין ערוך את הסיכוי להישנות הגידול (תופעה השכיחה בגידול מסוג אדנומה פלאומורפית שלא נכרת בשלמותו). הניתוח עצמו מתבצע תוך מעקב צמוד על עצב הפנים, כולל בעזרת ניטור חשמלי כפי שהוזכר.
לאחר ביצוע הכריתה, אנו תופרים כיום את החתך הניתוחי בעזרת תפרים פנימיים ולאחר ששמנו דבק ביולוגי ע"פ הרקמה- איננו משתמשים עוד בנקזים. היתרון בהיעדר נקז בניתוח זה תוארה גם היא ע"י פרופ' חפץ בספרות העולמית.
באיזו הרדמה מתבצע ניתוח לכריתת בלוטת הרוק?
ניתוח לכריתת בלוטת הרוק מתבצע בהרדמה כללית.
סיכונים אפשריים בניתוח לכריתת בלוטת הרוק
ככל פעולה כירורגית פולשנית, גם ניתוח לכריתת בלוטת הרוק איננו חף מסיכונים ומסיבוכים. סיכון נדיר (פחות מ 1% מנסיוננו) הינו פגיעה בעצב הפנים בניתוח, כאשר מרבית השיתוקים הם זמניים, וצפויים לחלוף בתוך מספר שבועות עד חודשים בודדים. הסיכון בגידול ממאיר ומתקדם הינו כמובן גבוה יותר. במקרה של שיתוק מלא של עצב הפנים מייד לאחר הניתוח – יש מקום לשקול ניתוח מיידי בניסיון לשחזר עצב- זאת לשיקולו של המנתח (מכיוון שאם משוכנע שזיהה את העצה ושמר עליו שלם אין מקום לניתוח חוזר).
