כריתת תוספתן|אסותא

מהו התוספתן?

התוספתן הוא מקטע מעי באורך 4-10 ס"מ היוצא מתחילתו של המעי הגס הימני.
התוספתן מחובר למעי הגס בקצהו האחד וקצהו השני סגור כמו מין "דרך ללא מוצא" של המעי. התוספתן ממוקם בבטן הימנית התחתונה, אך מיקומו עשוי להשתנות ולהיות באגן, מאחורי המעי הגס וצמוד לגב ואף לעלות כלפי מעלה אל אזור הכבד בבטן הימנית העליונה. לא נמצא עד היום תפקיד ברור אותו ממלא התוספתן, ישנן השערות כי יש לו תפקיד במערכת ההגנה של הגוף בהיותו עשיר ברקמה לימפתית.

מהי דלקת של התוספתן - אפנדיציט?

דלקת חריפה של התוספתן (APPENDICITIS-אפנדיציטיס) היא אחת מהמחלות הכירורגיות השכיחות ביותר. המחלה שכיחה יותר בצעירים, אך עשויה להתרחש בכל גיל מינקות ועד זיקנה. סיבוכי המחלה שכיחים יותר בגילאי הקיצון – בתינוקות וקשישים, בהם המחלה מאובחנת באיחור רב.

מהם הסימפטומים של אפנדיציט, דלקת התוספתן?

דלקת התוספתן מתאפיינת בסיפור מחלה אופייני, אם כי קיימת שונות רבה ובמקרים רבים לא יופיע סיפור המחלה הטיפוסי. במקרים האופייניים התלונה השכיחה היא של הרגשה כללית רעה וכאבי בטן עמומים בעיקר במרכז הבטן (בהמשך ישנה לרוב "נדידה" של הכאב אל עבר החלק הימני התחתון של הבטן). כאבים אלו עשויים להופיע עם עליה בחום הגוף ולהיות מלווים בהקאות ולעיתים בשלשול.

ישנן 3 אופציות להתפתחות המחלה:

ריפוי טבעי
התנקבות של התוספתן
יצירת אבצס כתוצאה מניקוז של הגוף לנקודה מסוימת

מכיוון שהסימנים שונים אצל כל חולה ודומים מאוד לסימנים המופיעים במחלות בטן אחרות, אבחנה חד-משמעית יכולה להיות קשה. במצבי ספק, במיוחד אם ישנן אבחנות סבירות נוספות, מקובל כיום לבצע בדיקת אולטרה-סאונד או CT של הבטן כדי לאשר את האבחנה. למרות זאת, ישנם מקרים שבהם חולים נותחו באבחנה של דלקת בתוספתן, אך לא נמצאה במהלך הניתוח כל בעיה בתוספתן.

איך מטפלים באפנדיציט, דלקת התוספתן?

הטיפול בדלקת התוספתן הוא ניתוחי, כאשר במרבית המקרים הוא מבוצע בגישה לפרוסקופית. בשנים האחרונות רווחת הגישה לטיפול שמרני בדלקת תוספתן, באמצעות מתן אנטיביוטיקה. נכון להיום דווח על 40% הצלחה לטיפול שמרני, לכן חלק מהאנשים אשר התאשפזו עם דלקת בתוספתן יגיעו בהמשך לניתוח אלקטיבי בידי רופאים מנוסים.

איך מתבצע ניתוח לכריתת התוספתן?

ישנן שתי שיטות לביצוע כריתת תוספתן: השיטה המסורתית (בחתך פתוח) אשר כיום נדירה ביותר, או השיטה המקובלת המתבצעת בגישה לפרוסקופית (בכמה חתכים זעירים), שיש לה יתרונות של כאב מופחת, החלמה מהירה וחזרה לשגרה מהירה יותר.

בשיטה הלפרוסקופית, יבוצעו כ-3 חתכים קטנים בתחילת הניתוח (בקוטר של 1-2 ס"מ) באזור הבטן הימנית התחתונה. הבטן תנופח בגז פחמן דו חמצני (CO2) על מנת להקל על תמרון מכשירי הניתוח בתוך הבטן. לאחד החתכים יוכנס הלפרוסקופ (מצלמה זעירה עם מקור אור) שיצלם את שדה הניתוח. המנתח יוכל לראות את שדה הניתוח על מסך בחדר הניתוח. בחתכים האחרים יוכנסו מכשירי הניתוח (כמו: מספריים, מלקחיים, קרן לייזר, ומחט וחוט לתפירה). בעזרת המכשירים יבודד המנתח את התוספתן מאספקת הדם שלו, יחתוך אותו, יכניס אותו לשקית אטומה, ויוציא מחלל הבטן. לבסוף, המנתח יוציא את הגז מהבטן ואת מכשירי הניתוח, ידביק ויחבוש את החתכים.