מהם טחורים?
טחורים הם חלק מהמבנה הנורמלי של התעלה האנאלית, והם למעשה כריות המכילות דם הממוקמות בחלק האחרון של המעי הגס, כשני סנטימטר מעל פי הטבעת. באופן תקין קיים איזון בין כניסת הדם לטחורים וניקוז הדם מהם, אך כאשר איזון זה מופר, נוצר מצב בו הטחורים הופכים גדושים, נמתחים ונוטים לדמם ולצנוח כלפי מטה בזמן יציאות.
טחורים חיצוניים וטחורים פנימיים
- טחורים חיצוניים: נוצרים באזור החיצוני לפי הטבעת, הם עטופים בעור עבה יחסית ולכן הם נוטים פחות לדמם. עם זאת הם גורמים לגרד ואי נוחות, וללא טיפול עלולים להפוך דלקתיים וכואבים. לעתים נוצר בטחור החיצוני קריש דם הגורם לנפיחות, דלקת וכאב עז
- טחורים פנימיים: אלה נמצאים באופן נורמלי בחלק התחתון של הרקטום, אבל במצבים פתולוגים הם יכולים לצנוח ולהתבלט אל מחוץ לפי הטבעת. הטחורים הפנימיים עלולים לגרום לכאב עז ולדמם. מקובל לדרג את חומרת הטחורים ל- 4 דרגות:
- טחורים פנימיים שאינם מורגשים - אולם מדממים בזמן יציאה
- טחורים המתבלטים בזמן יציאה אל מחוץ לפי הטבעת, אולם חוזרים למקומם לאחר היציאה
- טחורים המתבלטים בזמן יציאה אל מחוץ לפי הטבעת ויש צורך להחזירם ידנית לאחר מכן
- טחורים הצונחים אל מחוץ לפי הטבעת באופן קבוע ולא ניתן להחזירם אל תוך הרקטום – במצב זה הם לרוב כואבים מאד
שכיחות הטחורים
כ-10% מהאוכלוסיה יסבלו מטחורים לפחות פעם אחת בחיים, מעל גיל 50 השכיחות הינה 50%, ולמעשה זוהי אחת המחלות הנפוצות בעולם, בעיקר בחלקו המערבי.
גורמי סיכון לטחורים
- מאמץ בזמן יציאה – אצל אנשים הסובלים מעצירות
- ישיבה ממושכת בשרותים - אנשים אשר נוטים לקרוא עיתון או לשחק בטלפון בזמן ישיבה על האסלה
- היריון – כאשר נפח הדם עולה, הפרוג'סטרון מחליש את השרירים ובמקביל קיים לחץ של הרחם על הווריד התחתון המונע ניקוז דם מהטחורים
- גיל - ככל שמתבגרים והשרירים נחלשים גדל הסיכון לטחורים, במקביל לשימוש בתרופות שגורמות לעצירות
- העדר פעילות גופנית – מחסור בתנועה ובהזרמת דם לגל חלקי הגוף מגדיל את הסיכון לטחורים
- תורשה – סיפור משפחתי מעלה את הסיכון להופעת טחורים
- עודף משקל – אנשים בעלי משקל עודף נוטים לסבול מטחורים
טחורים בהיריון
טחורים במהלך ההיריון ולאחר הלידה הם תופעה שכיחה ביותר, מכמה סיבות:
- במהלך ההיריון חלה לרוב עליה בנפח הדם ובלחץ הדם של האישה ואלה מגדילים את הסיכון לטחורים
- במהלך ההיריון ישנה היחלשות מסוימת של השרירים בכלל ובאיזור הרקטום בפרט
- נשים רבות סובלות מעצירות במהלך ההיריון והמאמץ במהלך יציאות תורם להופעת טחורים
- גדילת הרחם ומשקל העובר ומי השפיר יוצרים עומס על פלג הגוף התחתון ולחץ באיזור פי הטבעת
- לאחר הלידה – בעיקר לידה ממושכת בשלב צירי הלחץ – מופעל לחץ רב על שרירי האגן ובכך גדל הסיכוי להופעת טחורים, לעתים בשילוב קרע בפי הטבעת (פיסורה)
תסמיני טחורים
- דם טרי בניגוב לאחר יציאה, או דם שמטפטף לאסלה
- כאב, גרד, הפרשות וחוסר נוחות בפי הטבעת
- נפיחות ובליטה בפי הטבעת
אבחון טחורים
תשאול המטופל ובדיקה קלינית הן הדרך הפשוטה והיעילה לאבחון טחורים, במרבית המקרים ייעזר הרופא בציוד (אנוסקופ) על מנת לבדוק את התעלה האנאלית. חשוב לעבור אבחון מסודר אצל רופא מומחה כדי לשלול מחלות אחרות שמתבטאות באותם תסמינים כמו טחורים.
מהי פיסורה?
פיסורה היא סדק או קרע ברירית אשר מצפה את פי הטבעת. התסמין העיקרי של פיסורה הינו כאב עז בזמן יציאות ולאחר מכן, עם דימום קל שיכול להתבטא כטיפת דם על הנייר לאחר הניגוב. בחלק מהמקרים התסמינים של פיסורה יכולים לדמות לאלה של טחורים, אולם מדובר בבעיה שונה המצריכה טיפול אחר. הפיסורה נגרמת מיציאה קשה או יציאה מתפרצת הגורמת למתיחה וקריעה של הרירית במהלך היציאה. אין צורך בעצירות ממושכת ומספיק יציאה קשה אחת שתגרום לכך. גם לאחר לידה גדל הסיכון לפיסורה.
חולים הסובלים מפיסורה מפחדים ללכת ולהתרוקן ולכן מתאפקים והצואה הופכת אצלם למוצקה יותר. יציאות מוצקות אלו גורמות לפתיחה מחודשת של הפצע בכל פעם ומונעות את ההחלמה. הפיסורה יכולה להופיע במקביל לטחורים או בנפרד, ובמידה והיא נמשכת היא גורמת לסבל רב. הטיפול בפיסורה יכלול שינוי תזונתי והתנהגותי לריכוך היציאות, מריחת משחות הגורמות להרפיית שרירי פי הטבעת, הזרקת בוטוליניום טוקסין הגורם להרפיית שריר הסוגר למשך מספר חודשים. אם הסבל הרב אינו מאפשר את השלמת הטיפול השמרני, או שהטיפול לא פותר את הבעיה – יבוצע ניתוח לתיקון הפיסורה.
טיפול ראשוני בטחורים
הטיפול הראשוני בטחורים יהיה בראש ובראשונה התנהגותי:
- שינוי תזונתי - הוספת ירקות ומאכלים שעשירים בסיבים תזונתיים המסייעים ליציאות רכות וסדירות, צריכת מיץ שזיפים ושמן זית ושתייה בכמות מרובה. בנוסף הימנעות ממאכלים חריפים, אלכוהול וקפאין
- קיצור משך הישיבה בשרותים
- פעילות גופנית – ישיבה ממושכת ומחסור בתנועה מגדילים סיכון לטחורים
- שטיפה מקומית – שימוש בבידה או שטיפה עם ראש מקלחת
- הרגלי ניגוב – מומלץ להיעזר בנייר טואלט רטוב או מגבונים לחים, ולנגב בטפיחות קלות ולא בחיכוך שמגרה את המקום
המשך טיפול יכלול סיוע שמרני כגון:
- משככי כאבים
- שימוש במשחות מאלחשות עם חומר הרדמה מקומי
- קרמים מקומיים המפחיתים דלקת ובצקת מקומית
- שימוש במשלשלים – תחת פיקוח רפואי ולא לאורך זמן
פרוצדורות לטיפול בטחורים
אם השינוי ההתנהגותי והטיפול השמרני לא הועילו, ישנם מספר טיפולים כירורגיים זעיר פולשניים שיכולים לסייע עוד לפני ניתוח לכריתת טחורים:
- קשירת טחורים על ידי גומיות – במסגרת טיפול זה מונחת גומיה על בסיס הטחור שגורמת לחלק מהטחור לעבור נמק ולנשור. לרוב יש צורך בשלושה טיפולים במרווח של שלושה שבועות ביניהם.
- הטרשה – במסגרת טיפול זה מזריקים למקום חומר הגורם לניוון כלי הדם המקומיים ולהצטלקות הרקמה, ומספר שבועות לאחר הפעולה הטחורים מצטמקים וקטנים.
- הקפאה – בטיפול זה נעשה שימוש בגז או בנוזל בטמפרטורה נמוכה מאד, על מנת להקפיא את כלי הדם ולגרום לנשירת הטחורים.
הכנה לניתוחי טחורים
בטחורים כרוניים בדרגה 3-4 שלא הגיבו לטיפול קודם, מומלץ לשקול ניתוח להקלה על תסמיני הטחורים. במקרה כזה יש לבצע תהליך הכנה הכולל:
- עליכם להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הפסקה של נטילת תרופות מדללות דם – אין להפסיק את התרופות ללא אישור הרופא
- יש לבצע בדיקות מעבדה של ספירת דם וביוכימיה
- יש להתייעץ עם המנתח לגבי נטילת תרופות מרככות יציאה בימים שלפני הניתוח ולגבי תזונה מותאמת
- בחלק מהמקרים, בבוקר הניתוח לכריתת טחורים תונחו לבצע חוקן קטן – הנחיות יינתנו ע"י האחות המלווה
- עליכם להיות בצום ע"י ההנחיות בהתאם לסוג ההרדמה בניתוח
איך מתבצע ניתוח טחורים?
ישנן מספר שיטות לטיפול ניתוחי בטחורים וההחלטה על הגישה הרצויה מתקבלת ע"י הרופא המנתח בהתאם למצב המחלה והמטופל.
- קשירת עורקי הטחורים בהנחיית אולטרא סאונד - טיפול בקשירה מתבצע באמצעות הנחיית אולטרסאונד, כאשר הרופא קושר את כלי הדם המזינים את הטחורים. בפעולה זו ניתן גם לקבע את הטחורים לרקטום על מנת למנוע צניחה.
- קיבוע טחורים – ידוע בכינויו "ניתוח סיכות" ובמסגרתו נסגרים כלי הדם המזינים של הטחורים והם מקובעים למקומם באמצעות סיכות מיוחדות.
- טיפול בצריבה בלייזר – טיפול חדש יחסית שבמסגרתו צורבים בקרן לייזר את הדופן הפנימית של כלי הדם שמצטלקים ונעלמים.
- כריתת טחורים – הטחורים מוסרים לחלוטין באמצעות חיתוך או מכשיר אנרגיה. לפעולה זו יש את אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר, אולם היא כרוכה בהחלמה ארוכה יחסית.
באיזו הרדמה משתמשים בניתוחי טחורים?
לרוב ייעשה שימוש בהרדמה כללית, לעתים יכול המנתח לבחור בהרדמה איזורית, או הרדמה מקומית בתוספת טשטוש.
כמה זמן נמשך ניתוח להסרת טחורים?
זמן הניתוח הוא בין חצי שעה לשעה
איך נראית ההתאוששות מניתוח טחורים?
לאחר מרבית ניתוחי טחורים תושארו באשפוז במשך 24 שעות, כאשר ביממה זו יש להרבות בשתייה וכלכלה רכה. משככי כאבים יינתנו ע"פ הצורך, ולמחרת תוכלו להשתחרר לביתכם עם הנחיות תזונה מותאמות. ההמלצה הכללית היא להרבות באכילת פירות וירקות וכמובן בשתיית מים. חשוב להרבות בשטיפות מקומיות עם זרם עדין ובמקרים של עצירות לאחר הניתוח ניתן להשתמש בחומרים מרככי יציאות. יש להימנע מפעילות גופנית מאומצת ונשיאת משאות כבדים כחודש לאחר הניתוח
סיכונים אפשריים לאחר ניתוח טחורים
ניתוחי טחורים נחשבים בעלי סיכון נמוך, אבל כמו בכל פרוצדורה כירורגית עלולים להיות סיבוכים. אם אתם חשים כאב חזק במיוחד שאינו משתפר, דימום עז שאינו דועך או עליית חום – יש לפנות בחזרה לבית החולים
