מהו הטחול?
הטחול הוא איבר שמשקלו הוא כ-100 גרם, והוא ממוקם מתחת ומשמאל לצלעות התחתונות. לטחול יש תפקיד חשוב במערכת החיסונית: הוא מזהה תאי דם פגומים שעוברים דרכו, ומרחיק אותם ממחזור הדם. נוסף על כך הוא מזהה ומסמן חיידקים מסויימים. תפקוד כושל של הטחול יכול להתרחש בגלל הגדלה שלו מסיבות שונות, או בשל התנהגות חריגה של תאים מסוימים בטחול, המזהים בטעות תאים תקינים כפגומים. גם במצבים שבהם ישנה מחלה ראשונית של הטחול (שפירה או ממאירה) הוא יכול להוות גורם המפריע לתפקוד תקין. במצבי מחלה הטחול אף עלול לגדול עד למשקל של מספר קילוגרמים, וחלקו התחתון עשוי אז להגיע עד לאגן, כמו במחלות אגירה או לימפומה. במחלת הטרומבוציטופניה החיסונית ( ITP או TTP ) או במצב של אנמיה המוליטית, הטחול הורס תאי דם חיוניים לגוף. בכך נפגע תפקודם של מנגנונים הזקוקים לתאי דם אלו. לכל מחלה ישנו טיפול ייחודי. במחלות כמו ITP נהוג לטפל בסטרואידים ובתרופות אחרות המשנות את התנהגות המערכת החיסונית. כאשר המחלה הופכת כרונית ויש צורך בטיפול ממושך, יש הגיון להרחיק את הטחול. מרבית הניתוחים לכריתת טחול מבוצעים כיום בשיטות זעיר-פולשניות מתקדמות, אולם ישנם מצבים שבהם הגישה הלפרוסקופית אינה מתאימה, כמו למשל אם הטחול גדול מאוד, או במקרה שבו היו ניתוחים קודמים באזור. במקרים כאלו יבוצע הניתוח בטכניקה המסורתית, הנעשית באמצעות חתך גדול בדופן הבטן.
הכנה לניתוח כריתת טחול
- לקראת הניתוח יש לבצע בדיקות דם, כולל ספירת דם, כימיה, אלקטרוליטים ותפקודי קרישה
- מטופלים מעל גיל 40 או עם מחלות רקע נדרשים לעתים לבצע בדיקת א.ק.ג. וצילום חזה, בהתאם להוראות המנתח
- מטופלים עם מחלות נילוות נדרשים לייעוץ של רופא מומחה בתחום (כמו קרדיולוג רופא פנימאי או רופא ריאות) טרם הניתוח
- יש להתייעץ עם הרופא המטפל האם יש צורך להפסיק נטילת נוגדי קרישה והאם יש צורך בטיפול מחליף
- יש לתת חיסונים לפני כריתת הטחול בהפרש של כשבועיים לפני הניתוח נגד מנינגוקוקוס, פניומקוקוס והמופילוס
- במצבים של טיפול תרופתי כרוני – יש להתייעץ עם הרופא המנתח האם יש צורך בהפסקת הטיפול
- ביום הניתוח עצמו יש להיות בצום מוחלט, כולל מים, החל מ-6 שעות לפני תחילתו. טרם הניתוח יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי, ומומלץ להימנע מלעיסת מסטיק ומעישון (או לחילופין, להפחית את מספר הסיגריות, ככל שניתן)
איך מתבצע ניתוח לכריתת טחול?
- ניתוח לכריתת טחול יכול להתבצע בשתי גישות:
כריתת טחול פתוחה – בגישה הפתוחה המנתח יבצע חתך גדול בדופן הבטן. בעזרת סכין כירורגית משוכללת ("דיאתרמיה") מופרד הטחול מרקמות סביבו. כלי הדם של הטחול (כלי דם גדול המגיע לשער הטחול ועוד מספר כלי דם קטנים המחברים בין חלקו העליון של הטחול לקיבה) מופרדים באמצעות מכשיר מיוחד, מכלב, האוטם אותם. אצל 15% מהחולים מוצאים, בסמוך לטחול, רקמת קטנה בסמוך, הנקראת "טחולון". אם מוצאים במהלך סריקת הבטן טחולונים – הם מורחקים. כאשר הטחול כולו מנותק מכל כלי הדם שמזינים אותו ויוצאים ממנו, הוא מוצא מהבטן. לאחר הרחקתו מבצע המנתח סריקה חוזרת של חלל הבטן. בתום הפעולה סוגר המנתח את החתך שפתח באמצעות תפרים. לעתים ישנו צורך להשאיר בבטן נקז (צינורית דקה המנקזת הפרשות מאזור הניתוח), אותו מוציאים כעבור מספר ימים. - כריתת טחול זעיר-פולשנית – בגישה זו מבצע המנתח חתך בבטן השמאלית או בטבור, ומחדיר מצלמה ממוזערת לחלל הבטן. הניתוח כולו מתבצע כאשר צוות חדר הניתוח מתבונן במסכי וידאו גדולים, המעניקים לו תמונה ברזולוציה גבוהה (HD) ובהגדלה של פי 16. דרך 2-3 חתכים זעירים נוספים יוחדרו מכשירי הניתוח, בעזרתם מופרד הטחול מרקמות סביבו. כלי הדם של הטחול (כלי דם גדול המגיע לשער הטחול ועוד מספר כלי דם קטנים המחברים בין חלקו העליון של הטחול לקיבה) מופרדים באמצעות מכשיר מיוחד, מכלב, האוטם אותם. אצל 15% מהחולים מוצאים, בסמוך לטחול, רקמת קטנה בסמוך, הנקראת "טחולון". אם מוצאים במהלך סריקת הבטן טחולונים – הם מורחקים. כאשר הטחול מנותק כולו מכל כלי הדם הוא מוכנס לשקית אטומה שהוטמנה בחלל הבטן מבעוד מועד. השקית מובאת לדופן הבטן והטחול מוצא ממנה בחתיכות. לאחר הרחקת הטחול מבוצעת סריקה חוזרת של חלל הבטן. בתום הניתוח נסגרים הפתחים בעור בעזרת תפרים או מדבקות קטנות. לעתים ישנו צורך להשאיר בבטן נקז (צינורית דקה המנקזת הפרשות מאזור הניתוח), אותו מוציאים כעבור מספר ימים. אצל מיעוט קטן מהמטופלים אי אפשר להשלים את הניתוח בשיטה הזעיר-פולשנית, או משום שקשה להפריד את הטחול באמצעות המכשירים הארוכים או משום שהאנטומיה של איברי הבטן היא כזו שמקשה על זיהוי מספיק דרך עדשת המצלמה. כאשר המנתח מחליט שלצורך שמירה על בטיחותו של החולה יש לעבור לניתוח "פתוח" זהו אינו סיבוך ניתוחי – אלא שיפוט רפואי נכון ושקול. מצבים כמו ניתוחי בטן עליונה קודמים או דמם עשויים להגדיל את הסיכוי לעבור לניתוח "פתוח". ההחלטה על ניתוח בטכניקה המסורתית - בין אם היא נעשית לפני הניתוח או במהלכו - היא החלטה של הצוות המטפל הנעשית אך ורק לשמירה על ביטחונו ושלמות גופו של המנותח.
באיזו הרדמה מתבצע ניתוח לכריתת טחול?
כריתת טחול מתבצעת בהרדמה כללית.
סיכונים אפשריים בניתוח לכריתת טחול
ככל פעולה כירורגית פולשנית, גם ניתוח לכריתת טחול איננו חף מסיכונים ומסיבוכים, הכוללים זיהום, דימום, או פגיעה באיברים שכנים כמו קיבה, לבלב ומעי. באחוזים בודדים עשוי להתפתח זיהום תת-סרעפתי המצריך ניקוז. ניקוז כזה בדרך כלל מבוצע בניקור דרך העור, אך לעתים נדירות יש צורך בניקוז ניתוחי.
