צנתור אבחנתי - אנגיוגרפיה|אסותא

מהו צנתור אבחוני?

פעילותו התקינה של הלב מחייבת אספקה רצופה של דם מועשר בחמצן מהעורקים הכליליים אל הלב, אשר מספק דם לכל איברי הגוף. אנשים שסובלים מרמות שומנים גבוהות בדם, יתר לחץ דם, סוכרת, השמנת יתר, עישון או נטייה גנטית, נמצאים בסיכון לפתח מחלה בשם טרשת העורקים הכליליים ( atherosclerosis ). זו מחלה נפוצה מאוד בעולם המערבי, הגורמת להצטברות של שכבה שומנית (המכילה, בין היתר, כולסטרול, סידן ופסולת תאית) על דפנות העורקים המזינים את הלב. כתוצאה מהמחלה העורקים הופכים עבים יותר, צרים יותר ונוקשים יותר (במקום שיהיו גמישים וחופשיים), ועם החמרתה, היא עלולה לגרום להתקפי לב, שבץ מוחי ומחלות כלי דם מסכנות חיים אחרות.
צנתור לב אבחוני (הנקרא בשפה המקצועית "אנגיוגרפיה כלילית" או Diagnostic Coronary Angiography ) נחשב כיום לכלי הרפואי המדוייק והאמין ביותר לאבחון של טרשת העורקים הכליליים, והפיכתו לצנתור טיפולי אף יכולה לשמש, במקרים רבים, לטיפול בבעיה ולפתיחת סתימות בעורקים. הצנתור האבחוני מאפשר לרופא לראות את מקום החסימות בעורקים הכליליים, את אופיין ואת חומרתן – כך שיהיה ניתן לקבל החלטות מושכלות אודות המשך הטיפול (למשל: שינוי במינון התרופות, מעבר לביצוע צנתור טיפולי, הפנייה לניתוח מעקפים וכד'). מכיוון שהצנתור מאפשר גם הדמייה טובה של מסתמי הלב ושריר החדר השמאלי, הוא משמש לעתים גם לאבחון פתולוגיות בלב עצמו – ולא רק בעורקים.

למי מיועד צנתור אבחוני?

מועמדים קלאסיים לצנתור אבחוני הם כאלו שסובלים מתעוקת חזה יציבה (כאבים בחזה בזמן מאמץ או התרגשות) ובדיקות הדמייה בלתי פולשניות העלו חשד לקיום של טרשת עורקים; מטופלים שסובלים מאיסכמיה שקטה (ללא תלונות פיסיולוגית) עם בדיקת מאמץ שהדגימה חשד להיצרות בעורק גדול; ומטופלים עם תלונות חוזרות ונשנות על כאבים בחזה ממקור לא ידוע. צנתור אבחוני מתאים מאוד גם למטופלים שנמצאים בסיכון של 50% ויותר להתפתחות מחלת לב כלילית. את הסיכון יכול להעריך רופא קרדיולוג, ובדרך כלל נכללים בו כאלו שסובלים מהשמנת יתר, מעשנים, חולי סוכרת, מטופלים הסובלים מיתר לחץ דם וכן כאלו שיש להם היסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם, בייחוד בגיל צעיר (60 ומטה). מטופלים שהסיכון שלהם למחלת לב נמוך מ-50% יכולים להסתפק גם בצנתור וירטואלי (Cardio CT) , שהוא צילום משוכלל ברזולוציות גבוהות של הלב ועורקיו. בדיקה זו אמנם כרוכה בקרינה, אך יכולה, במקרים מסויימים, להחליף ביצוע צנתור אבחוני.

הכנה לצנתור אבחוני

לקראת הצנתור יש לבצע בדיקות דם, כולל ספירת דם, כימיה, אלקטרוליטים (לרבות סידן, מגנזיום ופוספור), תפקודי כבד ותפקודי קרישה. פרט לכך יש לבצע צילום חזה ובדיקות הדמייה שיוכלו לתת למצנתר אינדיקציות על מצב עורקי הלב. בדיקות אלו בדרך כלל כוללות: א.ק.ג. (רישום הפעילות החשמלית של הלב במנוחה); ארגומטריה (א.ק.ג. במאמץ); אקו לב (צילום אולטרסאונד של הלב); ובדיקת טליום (מיפוי לב במאמץ עם חומר רדיואקטיבי). בדיקות נוספות עשויות לכלול צנתור וירטואלי (Cardio CT) וכן MRI לב (הדמיית תהודה מגנטית).
לקראת הפגישה עם הקרדיולוג המצנתר חשוב להכין מסמכים רפואיים, ולשתף אותו בכל ההיסטוריה הרפואית של המטופל. חשוב במיוחד לספר על ניתוחי ואשפוזי עבר, מחלות כרוניות שהמטופל לקה בהן, תרופות מרשם שהוא נוטל, תוספי תזונה שהוא לוקח ואלרגיות שהוא סובל מהן. במיוחד חשוב לציין רגישות או אלרגיה ליוד, שכן הוא מוזרק אל העורק במהלך הבדיקה.
נשים בהריון אינן מועמדות לצנתור, שכן הוא כולל שימוש בצילומי רנטגן רבים, שעלולים להזיק להתפתחות העובר שברחמן. מטופלות בגיל הפוריות צריכות, לפיכך, לבצע בדיקת הריון, שתשלול את הסיכוי לקיום הריון ברחמן בעת הצנתור.
ביום הבדיקה עצמה יש להיות בצום, החל מ-6 שעות לפני תחילתה. טרם הצום מומלץ להסתפק בארוחה קלה בלבד. ניתן לשתות נוזלים עד 3 שעות לפני תחילת הצנתור. לפני הפעולה יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי, ומומלץ להימנע מלעיסת מסטיק ומעישון (או לחילופין, להפחית את מספר הסיגריות, ככל שניתן).

איך מתבצע צנתור אבחוני?

צנתור אבחוני הוא הליך מהיר שאורך זמן קצר (בדרך כלל: כ-10 דקות), המתבצע בחדר צנתורים בהרדמה מקומית ובהכרה מלאה, והוא פעולה שנחשבת לשגרתית, בטוחה, יעילה מאוד ולא כואבת. כ-30 אלף צנתורים אבחוניים מבוצעים בישראל מדי שנה. בראשית הצנתור, ולאחר שההרדמה המקומית פעלה את פעולתה, דוקר הקרדיולוג את אחד מעורקי הגוף ההיקפיים. בדרך כלל מדובר בעורק המפשעה, אך לעתים נעשה גם צנתור אבחוני דרך עורק היד. דרך החור שנפתח בעורק, מחדיר הרופא שרוולית דקה מאוד (בקוטר של 2 מ"מ), שבתוכה נמצא צינור פלסטיק ארוך המכונה "צנתר". לאחר החדרת הצנתר, מזריק הקרדיולוג אל העורק חומר ניגוד (בדרך כלל יוד). במקרים רבים מדווחים מטופלים על תחושה קצרה של "גל חום" עם הזרקת היוד, שחולפת כעבור שניות בודדות. חומר הניגוד הוא אובייקט שאטום לקרני רנטגן, ונראה שחור בצילום הרנטגן. "צביעת" העורקים הכליליים בשחור, מאפשרת למצנתר לזהות בדיוק היכן הם פתוחים ומזרימים דם באופן חלק, ואיפה קיימות חסימות, שמפריעות לאספקת הדם התקינה אל הלב ואיברי הגוף. כל הצנתור מתנהל, לפיכך, בהנחייה של מכשור רנטגן משוכלל. הקרדיולוג מתקדם עם הצנתר לאט לאט במעלה הגוף, עד שהוא מגיע אל בסיס אבי העורקים. ההתקדמות מבוצעת תוך כדי מבט במסכי טלוויזיה, שמראים למצנתר ב"שידור חי" את תמונת העורקים, כפי שהיא נראיית בסדרה מהירה של צילומי רנטגן. בקרב 60-70% מאלו שעוברים צנתור טיפולי, מזוהים במהלך הפרוצדורה משקעי שומן החוסמים את המעבר החופשי של הדם אל הלב. במקרה כזה תהפוך הפרוצדורה מצנתור אבחוני לצנתור טיפולי, ותימשך זמן נוסף. ממצאים קליניים מתגלים גם בקרב 10-20% נוספים מהמטופלים, אולם אלו ממצאים חמורים יותר (כמו חסימה משמעותית בעורק השמאלי הראשי או היצרויות בכמה עורקים במקביל). אותם מטופלים מופנים לניתוח מעקפים. כ-10-20% מהמטופלים שעוברים צנתור אבחוני מסתפקים בו – משום שלא נמצא אצלם כל ממצא בעייתי, או שבעייתם קלה וניתן לטפל בה באמצעות תרופות ושינוי הרגלי חיים. בתום הצנתור, יוציא הקרדיולוג את הצנתר מהעורק שאליו הכניס אותו קודם לכן, ויסתום את החור שפתח בעורק באמצעות תחבושת לחץ חזקה.

סיכונים אפשריים בצנתור אבחוני

ככל פעולה פולשנית, גם צנתור אבחוני איננו חף מסיכונים ומסיבוכים, הכוללים אירוע מוחי (כתוצאה מקריש דם); התקף לב (כתוצאה מחסימה של העורק); דימום (במקום שאליו מוחדר הצנתר); קרע (מפרצת) בעורק המטופל; הפרעות בקצב הלב; נזק לכליות (כתוצאה מהשימוש בחומר הניגוד); וזיהום.