אחד מעיוותי כף הרגל הנפוצים ביותר נקרא "בוהן קלובה", ובלעז "Hallux Valgus" (הָלוּקס = בוהן גדולה, וַלגוּס = סטייה החוצה). מדובר במצב שבו הבוהן הגדולה סוטה לכיוון החיצוני של כף הרגל, וסטייה זו דוחקת את עצם המסרק הראשון לכיוון הפנימי של כף הרגל (עצמות המסרק הן חמש העצמות הארוכות הממוקמות בין עצמות שורש הרגל לבין עצמות אצבעות כף הרגל). ראש המסרק שנדחק יוצר בלט עצם שנקרא בניון (Bunion), והוא זה שנותן להפרעה זו את סימן ההיכר הנפוץ שלה: "הבניון", שהוא בלט העצם בקדמת החלק הפנימי של כף הרגל. הבניון גורם להפרעה בהליכה, בעמידה ואף בהנעלה. ההפרעה עלולה להופיע הם בקרב נשים והן בקרב גברים, אך היא נפוצה בקרב נשים (לערך פי שמונה מגברים).
ניתוחים שכוללים רק שיוף של בלט העצם, ללא תיקון של זווית המפרק שבין הבוהן הגדולה למסרק, מטפלים לכאורה בהפרעה הנוצרת בשל הבלט עצמו, אך נועדו על פי רוב לכישלון משום שהם אינם מטפלים בבעיה היסודית של חוסר האיזון בין הכוחות המופעלים על מפרק הבוהן הגדולה. יתרה מכך, עצם קיומו של העיוות גורם לכך שהמבנים המייצבים את המפרק נחלשים ואף פועלים להחמרתו, ולכן אין זה נדיר שעיוות שהתקדם בהדרגה, מתחיל בשלב כלשהו להחמיר בקצב מהיר. יחד עם זה, בקרב חלק מהנשים התקדמות העיוות היא איטית מאוד ויציבה לאורך שנים רבות.
תסמינים ואינדיקציות לניתוח
עיוות הלוקס וולגוס גורם לכמה סוגים של בעיות: בעיות ברמה האסטתית, קושי בהנעלה, התלקחות דלקת מכאיבה ומגבילה, וכן כאב בכרית כף הרגל בדריכה והליכה.
ההיבט האסתטי נפוץ ומובן, אך לרוב אינו מהווה אינדיקציה מספקת לניתוח. קושי בהנעלה, לעומת זאת, הוא לרוב כן סיבה מקובלת לניתוח, היות שהוא כרוך בשפשוף של הבניון כנגד הנעל שגורם להתלקחות של דלקת מכאיבה ואודם, ובמקרים בהם ההתלקחויות הללו נהיות קשות ותכופות יש מקום לטיפול ניתוחי. אמנם במרבית המקרים התלקחויות מסוג זה הן קלות ונדירות, ואינן מהוות סיבה מוצדקת לניתוח, אולם יש לזכור שמדובר בעיוות שדינו להחמיר, ולכן עשויה להיות הצדקה לניתוח בשלב מוקדם יחסית, לאו דווקא בשל המיחושים העכשוויים אלא על מנת למנוע החמרה שתצריך ניתוח מורכב יותר בהמשך.
כאב בכרית כף הרגל אף הוא מהווה אינדיקציה לניתוח. זאת משום, שבכף רגל ישנו מנגנון פיזיולוגי המאפשר לבוהן הגדולה לשאת משקל ניכר בהליכה. במצב של עיוות הלוקס וולגוס, מנגנון זה נפגע והמשקל עובר לראשי המסרקים האחרים בכף הרגל (הפרעה המכונה "מטאטרסאלגיה"). המשך החמרת העיוות עלול אף לגרום לכניסה של הבוהן הגדולה אל מתחת לבוהן השניה, עם התפתחות מנח פטישוני בבוהן השנייה, וקושי גובר בהנעלה.
עוד אינדיקציה לניתוח הלוקס וולגוס היא צורך בניתוח אחר בקדמת כף הרגל: ישנם מקרים בהם קיים עיוות הלוקס וולגוס אשר בפני עצמו עדיין לא מצריך ניתוח, אך ללא קשר אליו מתפתחת גם פטישוניות בבוהן השניה. במקרים כאלה, במידה ויש כוונה לתקן את בניתוח את האצבע הפטישונית, יש לשקול לכלול בניתוח גם תיקון של עיוות ההלוקס וולגוס.
טיפול לא ניתוחי בהלוקס ולגוס
בעיוות הלוקס וולגוס קשה לטפל בדרך לא ניתוחית, בפרט באם החלה סטייה דינמית (כלומר, אם עיוות שהיה קל ויציב החל פתאום להחמיר). מחוכים המחזירים את הבוהן הגדולה למקומה יכולים באופן תיאורטי להביא לשיפור חלקי, אך בפועל זהו טיפול לא נוח שיש להתמיד בו לאורך זמן, ולכן איננו מעשי עבור מרבית המטופלות. לפיכך, הטיפולים הלא-ניתוחיים בעיוות לא נוגעים בשורש הבעיה, ומתמקדים באמצעים שרק יקלו על תסמיני העיוות ו/או יאטו את התקדמותו.
אף שאין הוכחה לכך, קיימות אינדיקציות לפיהן מדרסים עשויים להאט את התקדמות העיוות. בשל המגוון הגדול מאוד של מדרסים, וטווח המחירים העצום, מומלץ להתייעץ עם אורתופד לפני רכישת מדרסים לצורך זה.
אמצעים לא ניתוחיים אחרים כוללים מפריד סיליקון בין הבוהן הגדולה לבוהן השנייה, מדבקות מעל הבניון ושימוש בנעל פתוחה ורחבה.
טיפול ניתוחי בהלוקס ולגוס
הטיפול הניתוחי בעיוות הלוקס וולגוס נועד ליישר את הבוהן הגדולה, להפחית את בלט העצם הפנימי, ולעיתים גם לטפל בבעיות מבניות נוספות בכף הרגל. הניתוחים תלויים בחומרת העיוות, והם מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: ניתוחים המשמרים את מפרק הבוהן הגדולה (במרבית המקרים) וניתוחים שמבטלים אותו.
מרבית הניתוחים משמרי מפרק כוללים ניסור של המסרק הראשון, הסטתו לכיוון המסרק השני, וקיבועו. הקושי בהחלמה מהניתוח נובע בין היתר מכך שלמעשה למסרק הראשון, שנושא את עיקר המשקל בקדמת כף הרגל בהליכה נגרם שבר מבוקר. עם זאת, קיבוע יציב והתנהלות נכונה מבחינת הטיפול בכאב עשויים לאפשר החלמה ללא כאב ניכר.
במקרים של שינויים ניווניים, עיוות קשה במיוחד או הפרעות במערכת התנועה, יש עדיפות לניתוח שמבטל את המפרק. היתרון בניתוח לביטול המפרק הוא בכך שכשהוא מוצלח, הוא מבטיח שלא תהיה הישנות של העיוות. החיסרון הוא הגבלה באפשרות לנעול נעליים עם עקבים הגבוהים מ2-3 ס"מ וכן אובדן התנועה במפרק, אך יש לקחת בחשבון שבקרב נשים שאינן אתלטיות או רקדניות, לא מדובר באובדן תפקוד משמעותי.
לאחרונה רווח ניתוח זעיר פולשני (Minimally Invasive Surgery), אשר מתבצע דרך חתכים קטנים בעור, וכרוך בהחלמה מהירה יותר, אך גם שיטה זו כוללת ניסור של המסרק הראשון.
ישנן שיטות טיפוליות שאינן כוללות ניסור של המסרק הראשון, ובכך מאפשרות החלמה מהירה יותר. לדוגמה, חברת Arthrex פיתחה שיטה המקרבת את המסרק הראשון למסרק שני באמצעות כבל, אולם שיטה זו גורמת לשברי מאמץ במסרק השני. בשל כך, פותחו לאחרונה גישות טיפוליות שבהן הצמדת המסרק הראשון לשני מתבצעת באמצעות קיבוע גמיש, אולם הן עדיין נמצאות בשלבי מחקר וצפויות להיות זמינות תוך מספר שנים.
סיבוכי ניתוחי הלוקס וולגוס
סיבוכי ניתוח הלוקס וולגוס האפשריים כוללים כאב לאחר הניתוח (בד"כ בטווח הקצר, אך לעתים גם בטווח הבינוני), תיקון יתר או תת-תיקון, הישנות של העיוות, פגיעה עצבית, ולעתים רחוקות אף התפתחות של תסמונת כאב, חוסר איחוי של העצם המנוסרת, פגיעה במפרק או בראש המסרק עם אפשרות להתפתחות שינויים ניווניים, זיהום, וכן סיכונים כלליים הקיימים בכל ניתוח.
שיעור ההצלחה בניתוחי הלוקס וולגוס קשה להערכה משום שהמאמרים בספרות שונים אחד מהשני בחומרת המקרים, בטכניקה הניתוחית, בזמן המעקב ובמדדים להצלחה. לרוב בעיוותים קלים ובינוניים ניתן לצפות להצלחה בסדר גודל של כ 75-90% מהמקרים, וצורך בניתוח חוזר בטווח הקצר והבינוני בסדר גודל של 10% מהמקרים.
איפה מבצעים את הניתוח?
ניתוחי הלוקס וולגוס מבוצעים בכל בתי החולים של אסותא באמצעות כיסוי של מכבי זהב או חברות הביטוח הפרטיות, או לחלופין במסלול הציבורי על ידי רופאים של קופת החולים.
מי מבצע את הניתוח?
על פי רוב הניתוחים מבוצעים על ידי אורתופדים כלליים המתרכזים בטיפול זה. בשל המורכבות של תחום כף הרגל בכלל ושל ניתוחי הלוקס וולגוס בפרט, יש נטייה גוברת לעריכת הניתוחים הללו על ידי רופאים המתמחים בכף רגל וקרסול.
